פסק-דין בתיק ת"א 2861-06

עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין עקב תאונת עבודה.

התובע יליד שנת 1956, נפגע במהלך עבודתו בשירות 1, חברת יונה ניהול וייעוץ הנדסי בע"מ (להלן - "חב' יונה"), וזאת עת פיקח על עבודות סלילת אספלט בכביש מס' 4 אשר בוצעו על ידי הנתבעת 2, חברת אחים רויכמן בע"מ (להלן - "חב' אחים רויכמן").

הגם שאין מחלוקת כי התובע אכן נפגע במהלך עבודתו ביום 13/11/00, הצדדים נחלקו ביניהם בכל השאלות העומדות על הפרק, החל מאופן אירוע התאונה, המשך בשאלת האחריות והאשם התורם, וכלה בשאלת הנזק.

נסיבות אירוע התאונה:

לטענת התובע, ביום 13/11/00 עת עבד בשירות מעבידתו חב' יונה כמפקח על עבודות סלילת כביש מס' 4, ובזמן שעמד ליד ציוד הנדסי מסוג 'פינישר' (שתפקידו לפזר אספלט על פני הכביש) על מנת לערוך חישובים כשפניו לכיוון הפינישר, לפתע חש דחיפה קלה מאחור. כשסובב את ראשו ראה כי המכבש של חב' אחים רויכמן דוחף אותו וממשיך בנסיעה קדימה מבלי שהוא עצמו יספיק להתרחק משם, או אז המכבש הפילו ארצה ועלה על רגלו השמאלית (להלן- "התאונה").

התובע הוסיף וטען, כי בזמן התאונה המפעיל של המכבש לא הסתכל קדימה אלא אחורה ולכן לא הבחין בו, וכי המכבש עצר את נסיעתו רק למשמע הצעקות שלו ושל יתר הפועלים אשר נכחו במקום.   

לטענת התובע, מי שנהג במכבש באותה עת לא היה המפעיל הקבוע שלו אלא אדם אחר בשם עאמר כרמאוי, אשר נהג במכבש במקום הנהג הקבוע שיצא באותו זמן להפסקה, ככל הנראה על מנת להתפלל.

לעומת זאת טוענות הנתבעות, כי התאונה ארעה בנסיבות אחרות לחלוטין. לטענתן, בזמן נסיעת המכבש קדימה בקטע הכביש בו בוצעו עבודות, כאשר המכבש נהוג בידי המפעיל הקבוע שלו, מר מחמוד מסרי, שהינו עובד של חב' אחים רויכמן, ולא בידי משיהו אחר, לפתע הגיח התובע בפתאומיות מהנתיב השני הפתוח לתנועה לתוך נתיב הנסיעה של המכבש על מנת 'לברוח' ממשאית או אוטובוס שעברו שם, וכתוצאה מכך נפגע על ידי המכבש.

לטענת הנתבעות, התובע נכח בכל סלילה בכביש בו אירעה התאונה, והוא זה שקבע היכן ומתי סוללים, איזה צד בכביש סוגרים או פותחים לתנועה, והוא ידע היטב היכן המכבש עובד. לפיכך, ובהכירו את סביבת עבודתו ואת הנתונים בשטח, שאת חלקם הוא בעצמו קבע מתוקף תפקידו כמפקח על סלילת כבישים, התובע נושא לבדו באחריות לאירוע התאונה, שהיתה בנסיבות העניין בלתי נמנעת.

לחילופין בלבד בקשו הנתבעות להשית על התובע אשם תורם מכריע, כאשר כל אחת מהן טוענת כי האחרת נושאת באחריות לנזקי התובע כתוצאה מהתאונה.

בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע בעצמו כעד יחיד מטעם התביעה, וכן ארבעה עדי הגנה: מר יהודה זיס, מנהל חב' יונה; מר מחמוד מסרי, עובד של חב' אחים רויכמן ומי שטען כי היה המפעיל של המכבש בעת התאונה; מר עאמר כרמאוי, עובד של חב' רויכמן ומי שהפעיל את המכבש לפי טענת התובע; וכן החוקרים מר יואב שער ומר פלום אסף.

אקדים לומר, כי לאחר שמיעת הראיות ועל אף שהתובע לא העיד עדים מטעמו (שני פועלים שלטענתו נכחו במקום וראו את התאונה), נחה דעתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת ההגנה של הנתבעות לגבי אופן התרחשות התאונה.   

ראשית כל אבקש להעיר, כי לצורך הדיון נכונה אני לקבל את הטענה של הנתבעות, לפיה מי שהפעיל את המכבש בעת אירוע התאונה היה מר מסרי, ולא מר כרמאוי - כפי שהשניים אישרו בעדותם
לפניי - וזאת משום שמתברר כי הטענה של התובע לגבי זהות המפעיל ברגע הספציפי בו נפגע היא טענה שאינה נסמכת על ידיעתו האישית.

לגופו של עניין, מתברר מתוך העדות של עדי ההגנה, מר מסרי ומר כרמאוי, כי הגרסה אודות 'בריחה' של התובע ממשאית או אוטובוס אשר נסעו בנתיב הפתוח לתנועה, שם שהה התובע לטענתם, לתוך נתיב הנסיעה של המכבש, היא בגדר סברה בלבד. בנקודה זו מסר מר מסרי בעדותו, כי לא שמר על קשר עין עם התובע ולא ראה אותו בורח ממשאית, שכן לפעמים הוא הסתכל אחורה ולצדדים ולכן לא ראה אותו באופן רציף (עמ' 41 שורות 12-21 לפרוטוקול). מר מסרי הוסיף, כי לפעמים ראה את התובע בודק את השטח הפתוח לתנועה ובורח ממשאיות, וכי התאונה ארעה, ככל הנראה, כאשר הגיעה משאית והוא זז כדי להתרחק ממנה (שם וגם בעמ' 38 שורות 3-5 לפרוטוקול). ואולם, כאשר נשאל מר מסרי באופן מפורש, האם ראה את התובע נכנס לנתיב הנסיעה שלו או שמא הוא משער שזה מה שקרה, השיב הלה כי לא ראה את התובע (עמ' 43 שורות 21-22 לפרוטוקול). 

דברים דומים נמסרו על ידי מר כרמאוי, אשר העיד כי שמע אומנם קול של אוטובוס עובר במהירות והבחין בתובע ליד המכבש, ואולם הוא לא ראה שהתובע עובר מנתיב אחד לאחר (עמ' 48 שורות 28-29).

הנה כי כן, שני עדי ההגנה, מר מסרי ומר כרמאוי, אישרו בעדותם כי לא שמרו על קשר עין עם התובע ולא ראו אותו חוצה את הכביש, וכל גרסתם בנדון היא בגדר סברה והשערה בלבד.

לעומת זאת, גרסתו של התובע אודות פגיעת המכבש בו בזמן שעמד ליד הפינישר בנתיב בו בוצעו עבודות סלילה והיה סגור לתנועה של כלי רכב, היא גרסה אמינה בעיניי ונתמכת על ידי לא אחר מאשר מפעיל המכבש עצמו, כפי שיפורט להלן.

המפעיל מר מסרי העיד, כי כל העבודה אותה ביצע התובע היתה בשטח הסגור לתנועה (עמ' 40 שורות 13-14 ושורות 20-22 לפרוטוקול), וכי התובע עמד 2 מ' מהפינישר, בשטח בו האספלט הספיק כבר להתקרר ובטוח לעמוד בו משום שהמכבש לא מגיע עד לשם (עמ' 41 שורות 29-30 ועמ' 42 שורות 1-5 ושורות 9-10) - ללמדנו, כי התובע אכן עמד ליד הפינישר, כפי שטען, ולא רץ לשם בפתאומיות, כפי שנטען על ידי הנתבעות.